הוביטון!

מ-Ledigos ל-Calzada del Coto – כ-23 ק”מ

01.10.2015. יום ההליכה היה אמור להיות קצר יחסית (כ-23 קילומטרים), אבל בפועל לקח לנו הרבה זמן להגיע ל-Calzada del Coto. כנראה שזה בגלל שעשינו הפסקות ארוכות יחסית. עצירת הבוקר שלנו היתה ב-Terradillos de los Templarios, לאחר כשלושה קילומטרים של הליכה. במקום הזה גם נתקלנו לראשונה במחפורות ההוביטים שפזורות לאורך ה-Meseta.

המחפורות נקראות “Bodegas” (ביחיד – Bodega), ולא, הן לא באמת מחפורות הוביטים…

כפי שכתוב בהסבר, מדובר במבנים ששימשו לאחסון מזון והכנת יין. אבל אתם עדיין יכולים לצעוד ולדמיין שאתם בפלך…

את עצירת הצהריים שלנו עשינו ב-Sahagún. ישבנו בפאב, אכלנו ריזוטו ושתינו בירה. במונחים של הקמינו, מדובר ביישוב גדול, אבל בפועל יש בו בערך 2,700 תושבים בסך הכול.

נוף ה-Meseta החרב משיך ללוות אותנו גם ביום ההליכה הזה, ולאחר כ-7.5 שעות הליכה (בסך הכול) הגענו ל-Calzada del Coto. זאת, לא לפני שהתבלבלנו בדרך במפגש דרכים בשדה, לא רחוק מהמחלף שמצידו השני נמצא היישוב. מכיוון שלא ראינו סימון במפגש הדרכים המשכנו ישר בהצטלבות, אולם חקלאי נלהב ונרגש ירד מהטרקטור שלו והסביר לנו שהיינו צריכים ללכת ימינה ולא ישר, ושבאופן כללי אולי כדאי שנדע לאן אנחנו הולכים. שמענו בעצתו ואכן הגענו ל-Calzada del Coto. שימו לב שמדובר בסטייה קלה מהשביל! למחרת תצטרכו לחזור בחזרה לצד השני של המחלף ולחפש את הסימונים שיחזירו אתכם אל השביל.

Calzada del Coto

התקבלנו באלברגה המוניציפלי (שהוא ככל הידוע לנו האלברגה היחיד במקום), על-ידי הוספיטלרו קנדי. הוא הסביר לנו שהאלברגה הוא “דונטיבו” (Donativo). כלומר – התשלום הוא על השירות מתבסס על תרומות הפרגרינוס.  כפי שהוא הדגיש בפנינו – זה לא אומר שניתן לשהות במקום בחינם. האלברגה שייך ליישוב ולתושביו, ולהשתמש בשירותיו מבלי לשלם יהיה בעצם לגנוב מהם.

ההוספיטלרו היה אדם משעשע ומעניין, וזה היה יומו הראשון בתפקיד. הוא כבר הספיק ליצור קשר עם אנשי הכפר ולדעת שבעלי המכולת היו צריכים ללכת עקב מקרה אבל במשפחה, ולכן המכולת סגורה (בדיעבד המכולת נפתחה אחר כך והמוכרת אמרה שהיא הלכה לרופא…)

באלברגה הזה נתקלנו בעוד אנשים מעניינים. ראשית היו זוג קוריאנים כבני 50+ שהגיעו מותשים מהחום הכבד בערך ב-16:30. הם כבר הניחו את דבריהם כמי שסיימו ללכת לאותו היום אבל אז הם ראו שאין להם דרך לבשל את המזון שהם נשאו עימם במטבח המזערי של האלברגה. האישה היתה קרובה לדמעות, והם החליטו לחזור וללכת עד ליישוב הבא – מרחק של עוד כ-6.5 קילומטרים. ההתעקשות הזאת היתה מוזרה לנו. היו מסעדות ב-Calzada del Coto, כך שהם בהחלט יכלו להישאר ולהזין את עצמם, אבל הם בחרו לחזור ללכת עוד שעתיים רק כדי שיוכלו לבשל את האוכל שלהם.

הזוג השני שפגשנו לראשונה היה זוג אוסטרלי שלדעתנו חצה כבר את ה-80. זה היה די מדהים בימים הבאים לראות אותם הולכים בדרך עם התרמילים הגדולים, צעד אחרי צעד, קילומטר אחרי קילומטר. בערבים הוא היה מעסה את כפות רגליה, בעודם מתקדמים במסע בארץ שמרוחקת כ-15,000 קילומטרים ממקום מגוריהם. עבורנו הם היוו השראה, וגם מקור להרגשה טובה. הם היו בערך היחידים שהלכנו לאט יותר מאיתנו (טוב, לאט יותר מאסף).

לינה

Albergue San Roque in Calzada del Coto:אלברגה מוניציפלי פשוט במתכונת של שלמו-כראות-עיניכם. נמצא ברחוב Real.

עלות: כאמור – דונטיבו. לדעתנו שילמנו 5 יורו לאדם.

שירותים: מטבח מזערי עם מיקרוגל וכלים. אין אפשרות לבשל למיטב זיכרוננו. קיבלנו גם ארוחת בוקר קלה וסטנדרטית. לא זוכרים אם היה תשלום נפרד עליה.

אוכל

Ledigos

ארוחת בוקר רגילה במטבח האלברגה ממזון שקנינו.

Terradillos de los Templarios

ארוחת עשר רגילה – טוסטים עם שמן זית, שתייה חמה.

Sahagún

ארוחת צהריים מושקעת בסטנדרטים שלנו – ריזוטו ובירה בפאב בעיירה.

Calzada del Coto

ארוחת ערב שכנראה הורכבה ממיני שימורים שקנינו במכולת.

שורה תחתונה

הליכה: כ-23 קילומטרים איטיים (כ-7.5 שעות) לאור עצירות ארוכות בדרך. נוף ה-Meseta החרב ממשיך ללוותנו, ומחפורות ההוביטים צצו לראשונה.

עלויות ליחיד: כ-16 יורו על מזון (בהערכה גסה) ו-5 יורו על לינה (בהערכה גסה).